סבתא שולה:

 

שמי הוא שולמית פלדמן, איני יודעת מהו מקור שמי. החלפתי את שם משפחתי לרגל נישואיי, בילדותי קראו לי שוליק ועם התבגרותי קראו לי שולה, עד היום.

המשמעות של שם המשפחה שלי לפני נשואיי היא איש דוב.

שם אמי שרה ושם אבי יהודה, שם אחותי עליזה.

נולדתי ב- 3.1.1936 בירושלים, ארץ ישראל (פלשתינה), המקום בו נולדתי- ירושלים היא עיר שכל הזמן משתנה מבחינה גיאוגרפית.

בבית הולדתי ההורים דיברו יידיש ועברית ואתנו הילדים דיברו רק עברית, היום אני דוברת עברית, אנגלית, יידיש וגרמנית.

הוריי עלו ארצה בעלייה שלישית, השתייכו לגדוד העבודה שבנה הרבה מקומות מפורסמים בארץ ישראל (המשטרות של הצבא הבריטי, כבישים ברחבי הארץ). בתקופה מאוחרת יותר אמי אשר נולדה בעיירה בשם "מרטש" בליטא ניהלה את המטבח בבית החולים "הדסה" בהר הצופים ואבי אשר נולד בעיר "קובנה" בליטא היה מנהל עבודה ואחראי על בניית בתים מפורסמים בירושלים כגון: "ימקא", מלון פאלס ועוד.

 

מספר שנים אחרי עלייתם של הוריי לארץ הם עברו להתגורר בירושלים, כי שם הם מצאו עבודה.

עם הולדתי עברה משפחתי למעונות עובדים א' בירושלים, שכונה שבה התגוררו 26 משפחות שהייתה שייכת להסתדרות העובדים.

בכל בניין היו ארבע דירות בשתי קומות, אנחנו גרנו בקומה הראשונה והייתה לנו גינה, גידלנו ירקות בגינה והיו לנו גם כמה עצים, בבית היו מיטות ברזל, ארונות בגדים, שולחן אוכל, שולחן סלון קטן עם שתי כורסאות, לפי מיטב זכורני הרהיטים היו פשוטים ביותר שנקנו במשביר המרכזי, באותה תקופה בישלו רק על פתיליות.

 

 

חוויה מיוחדת מבית ילדותי היא: בשכונתי התגוררו יחד אתנו עוד כעשרים ילדים והקמנו באחד מהמרתפים של אחד הבתים מועדון שבו היינו כל יום שישי נפגשים ועושים קבלת שבת.

באותה תקופה הבריטים שלטו בארץ ובמסגרת חיפושים שהיו עושים בבתים ביום אחד הגיעו למועדון שלנו, הוציאו מרצפות וגילו סליק של ההגנה שהיה בו הרבה נשק.

 

בבית ילדותי נהגנו לאכול בצק ממולא בגבינה (בלינצ'ס), אטריות רחבות עם גבינה וקינמון וגזר חי מרוסק עם מיץ תפוזים.

מילדותי זכור לי במיוחד חג הפסח שהיו תופרים לי תמיד שמלה לבנה לכבוד החג (הייתה לנו בשכונה תופרת לילדים מאוד ידועה) ותמיד היו קונים לי נעליים לבנות, קנייה כזו הייתה משהו מיוחד במינו, כמו כן חג סוכות היה חג שאנחנו הילדים בשכונה אהבנו במיוחד, היינו מקימים סוכה במרכז השכונה, הסוכה נבנתה רק על ידי הילדים, היינו מקשטים אותה וכל ערב כל אחד מהילדים הביא אוכל מהבית ואכלנו ביחד בסוכה.

 

למדתי בגימנסיה העברית בירושלים עד כיתה ה', בכיתה ו' למדתי שנה בנתניה ולאחר מכן למדתי במוסד חינוכי בקיבוץ מעברות ואת התיכון למדתי בגימנסיה הרצליה בתל אביב, בבית למדתי בעברית, כשפה נוספת למדנו צרפתית, למדתי במגמה החקלאית, היינו נוסעים פעם בשבוע למקווה ישראל ושם היינו לומדים מקצועות חקלאיים כמו: גידולי שדה, גידולי ירקות, למדנו תנ"ך, עברית (ספרות), חשבון (מתמטיקה), אנגלית, טבע, ידיעת הארץ (גיאוגרפיה), ספורט, זמרה, מלאכת יד, היסטוריה.

כשלמדתי במוסד החינוכי במעברות הלימודים היו משולבים עם עבודה ברפת, בלול, בעבודה של הקיבוץ.

לאחר סיום הכנת השיעורים כל הילדים בשכונה היו יוצאים החוצה והיינו משחקים במשחקים שונים כגון: ארץ (קלאס), חמש אבנים, הקפות, מחניים, טלפון שבור, שלום אדוני המלך ועוד.

במסגרת לימודיי בגימנסיה העברית בירושלים הייתי חברה בתנועת הצופים, בתקופה מאוחרת יותר הייתי גם במחנות העולים, נהגנו לקיים שיחות בנושאים שונים, יצאנו לטיולים ומחנאות ורקדנו ריקודי עם, אני לא זוכרת מי היו מדריכי.

 

כשהייתי כבת חמש עשרה עברנו להתגורר בתל אביב, בת כיתתי הזמינה אותי למסיבת פורים שבה ראיתי ילד יפה תואר שרקדתי אתו מספר פעמים במהלך המסיבה ואז הוא הציע לי חברות שנמשכה ארבע שנים שהובילו לחתונה, בנוסף לכך אני בקשר הדוק ביותר עם שתי חברות שגדלנו יחד בשכונה בירושלים, אנחנו נפגשות מעת לעת, מעבירות זיכרונות על ימי ילדותנו, על הזמן שבילינו ביחד ונהנו מכל רגע.

 

שרתתי בצבא בין השנים 1953-1955, לאחר קורס קשר במסגרת חיל האוויר שימשתי אלחוטאית מורס במטה חיל האוויר, עבודה שהייתה מאוד מעניינת, מאוד נהניתי בצבא, במסגרת עבודתי פעמים רבות היה לי קשר עם אלחוטאים שישבו באותה תקופה במטוסים שהיו בפעילויות סודיות.

חוויה מיוחדת שאני לא אשכח לעולם היא שבמלחמת סיני, צורפתי למטכ"ל בתור אלחוטאית וערב אחד בעת שהעברתי מברק לא בשפת סתר הבחנתי ששר הביטחון משה דיין עומד מאחורי ובוחן את דרך העברת המברק.

לאחר הצבא עבדתי בסוכנות היהודית בבית ברודצקי שהיה מעון לעולים אקדמאיים מארצות המערב, היום אני גמלאית כבר 18 שנים ומאז אני מתנדבת בבית החולים "איכילוב" במחלקה אורתופדית ובאגודת "יד שרה" וגם מתנדבת בטיפול בנכדים.